שאלות מבית הוראה יד – רפאל – הרב שלמה מועלם
שאלה: מאיזה פעולה בעיבוד העורות צריך לומר
לשמה, האם בעת המליחה או השרייה במים או
השרייה בסיד?
תשובה: וכן פסק בשו"ע (שם ס"א) : וצריך שיהיו
העורות מעובדים ע"י ישראל לשם ספר תורה,
שיאמר בתחילת העיבוד "כשמשים אותם לתוך
הסיד" עורות אלו אני מעבד לשם ספר תורה.
עכ"ל. וכ"כ המשנ"ב (ס"ק כה) ותחילת העיבוד
מקרי כשמשים העורות לתוך הסיד, ולא בעת
שמשימם לתוך המים, מפני דזה לא מקרי עדין
עיבוד. ע"כ. ואף שהמחמירים לומר כן בשעת
הנתינה במים תע"ב, מ"מ צריכים מן הדין לומר
כן שוב בזמן הנתינה בסיד כמבואר במקור
הדברים בתיקון תפילין, דאל"כ הרי הם באים
להחמיר ומפסידים עיקר הדין.
כאן יש מידע על מעלת מצוות מזוזה קרא כאן
וראיתי שיש הרוצים להביא ראיה מהש"ס
שהמליחה נחשבת לתחילת העיבוד, וכבר השיב
על זה בשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן י) שכתב
דלכאורה יראה פשטות חז"ל בכמה מקומות
דמליחה תחילת העיבוד, כמבואר בשבת (עג ע"א)
המולח והמעבד, ושם (עה ע"ב) היינו מולח היינו
מעבד, ומכניס הש"ס שרטוט במקום המולח,
ובשבת (עט ע"א) שלשה עורות וכו,' מצה כמשמעו
דלא מליח דלא קמיח ולא עפיץ, ובביצה (יא ע"א)
לענין עורות בשחיטת יום טוב, ושוין שמולחין
עליו בשר לצלי, וכתב רש"י ואף על פי שהמלח
מועיל לעיבוד, וברמב"ם (פ"ג מהלות יו"ט ה"ד)
המפשיט עור בהמה ביום טוב לא ימלחנו, שזה
עיבוד הוא וכו.' ואע"פ שלענין שבת נקרא מלאכת
עיבוד, אין לדמות דין שבת לכאן, דהא איכא מ"ד
בשבת (עה ע"ב) דהאי מאן דמלח בישרא לאורתא
חייב משום מעבד, והיינו דמדין מלאכת מחשבת
מליחה הנותן כח שלא יתעפש העור, או האוכל
יש בו מעין מהות מלאכת מעבד, ולשון רש"י
(שם ד"ה היינו) כתב אטו מליחה לאו לצורך עיבוד
הוא, והיינו לצורך עיבוד שיהיו העורות יבשים
ולא יתעפשו מחמת שיירי הנוזלים שנמצאו
עדיין בעור, וא"כ לא יהיו ראוים אח"כ לעיבודו.
מ"מ לענין "לשמה דעיבוד עורות" משמעות
הפוסקים דעיקר עיבוד מתחיל "מנתינת עורות
לסיד" וכיו"ב מדברים העושים עצם העיבוד
להיות ראוי להקרא עור לכתיבה. והטעם באמת
שלא חייבו חז"ל לעשות כל הפעולות לשמה רק
חשיבות העיבוד לפמ"ש התוספות בגיטין (מה
ע"ב) ובמנחות (מב ע"ב) ובסנהדרין (מח ע"ב) דלאביי
דס"ל הזמנה מילתא סגי בלשמה שמתקנין
הקלפים ומשרטטין אותם, אלא דלרבא דס"ל
הזמנה לאו מילתא בעיא עיבוד לשמה ולא סגי
בהזמנה מועטת, והיינו לאביי העור נעבד לגמרי
שלא לשמה, וכמ"ש ר"ת דאביי כת"ק שם, אלא
דמקיל משום דסגי בהזמנה דהזמנה של קלפים,
ולא אמרינן דהשלא לשמה שבתחלה לא ניתן
לתיקון, וע"כ לא פליג רבא בזה אלא משום דאין
כח בהזמנה מועטת לעשות החלות של לשמה,
אבל כל דהוי עיבוד לשמה די שיחול עליו לשמה
ולא מסתכלים על מה שהיה לפני העיבוד, עכ"פ
אין להרהר ח"ו על מה שנעשה בפני גדולי
ישראל בכל הדורות שלא היו חוששים אלא
מהעיבוד ואילך. ולכן מי שרוצה להדר לעשות
כל פעולות כולל מליחה ושריה במים ע"י ישראל
לשמה מה טוב ונעים, ועיין לשון הברוך שאמר
בזה, ומהדר במצות נקרא, אבל לענין הוראה
לכתחילה כל מה שכתבתי ברור, דאין בזה עכוב
אפילו לכתחילה מעיקר הדין. (ובפרט דהשרייה אח"כ
מבטלת כח המלח) עכת"ד. ע"ש. וע"ע בשבט הלוי
ח"י (סימן ד).
מסקנא דדינא – צריך לומר לשמה בתחילת
העיבוד היינו כשנותן את העורות בסיד ולא
לפני כן. והמחמיר לומר לשמה גם בעת נתינת
העורות במלח, או בעת השריה במים תע"ב