תיקים לספר תורה

כתיבת ספר תורה מאד מיוחדת ומרגשת

לקבלת קטלוג תיקים לספר תורה צלצלו: 054-8406756

כל אחד שמתחיל את התהליך הזה של הכתיבה מחכה בכליון עיניים מתי כבר ספר התורה יהיה מוכן בצורה הכשרה והמהודרת שיש, מתכננים כמובן את ההכנסת ספר תורה שזה עם כל הפרטים שזה התהלוכה, הרכב המקושט והמפואר, השירים, הריקודים, האורחים והמוזמנים, מודעות וכמובן סעודת המצווה.

כאשר הסופר סיים לכתוב בשעה טובה את ספר התורה יש את השלב של בחירת התיק לספר תורה.

אז ספר התורה כתוב ומוכן על הקלף, הגיע השלב החשוב של בחירת תיק לספר תורה.
כיוון שספר התורה הינו קלף קדוש במיוחד שעליו נכתב כל ספר התורה הקדוש ביותר לעם היהודי שניתנה לעם ישראל במעמד הר סיני, לכן מן הראוי לשמור אותו במקום מכובד ונאה ככל האפשר בבית הכנסת
התיק לספר תורה נפתח כמו דלת והמגילה של הקלף עליו כתוב הספר תורה, מועבר מחלק אחד לחלק השני לצורך הקריאה בתורה.
התיבה לספר תורה ברוב הפעמים עשויה מעץ ומעוטרת בעיטורים שונים כמו בדי קטיפה ומתכות יקרות זהב וכסף, הסגנון הזה של הארגזים לספר תורה מצורי ברוב הפעמים אצל הקהילות של עדות המזרח

אשר נפתחת כמו דלת ומגילת הקלף מועברת מחלק אחד לחלק השני לצורך קריאתה. התיבה, מורכבת בעיקר מעץ, אך מעוטרת בשלל עיטורים, החל מבדים וכלה במתכות יקרות (כסף או זהב). סגנון זה מצוי ברוב קהילות המזרח כלומר בכל הקהילות המצויות במזרח התיכון ומזרחה משם ובפרט במצרים, בארץ ישראל (למעט אצל האשכנזים)

תיקים לספר תורה קיימים במגוון גדול ישנם תיקים לספר תורה משולבים זהב וקטיפה, יש תיקי תורה משובצים באבני חן וסברובסקי, או תיבה לספר תורה עפ פיתוחים מריקועי כסף ופיתוחי זהב, ארגז לספר תורה מגולף בידי אומן בשילוב ריקועי זהב וכסף.

כנס למידע על שמעון כהן סופר סתם, טוויטר, פייסבוק, יוטיוב

דבר תורה

היא העולה על מוקדה
האות מ"ם שבמילה 'מוקדה' נכתבת קטנה יותר בס״ת עפ"׳ המסורת, ומאידך גיסא התי״ו שבמילה 'תמים' בפסוק 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך' נכתבת ע^^ המסורת באות גדולה, מדוע?.
אומר הרבי מקוצק זצ״ל, שדבר זה בא ללמדנו פרק בהנהגה, לאמור: את ההתלהבות של האדם בעבודת בוראו צריך הוא להסתיר מאחרים, ולהראות ממנה רק מעט מזעיר, וזה נרמז במ״ם שב'מוקדה' שמרמז על האש הפנימית, ומאידך בעניני תמימות ואמונה עליו להרבות בהם עד שיפרצו חוצה, ויהיה מכריז כלפי חוץ בתי״ו רבתי 'כי ה' הוא האלוקים'. [מתוך יבאר הפרשה']
במהלך תקופת מגיפת ה'קורונה' סופרו הרבה סיפורי השגחה מדהימים המכריזים קבל עם ש'השם הוא האלוקים', לפנינו אחד הסיפורים המיוחדים שארע לפני כשנה, ממש בתחילת תקופה זו.
מספר בעל המעשה: "אנחנו גרים בישוב חרדי קטן שכולם בו מכירים את כולם. באופן ספציפי אנחנו נחשבים בישוב כ'בית פתוח' לרווחה, שזה אומר שהשכנים יכולים לבוא אצלנו בכל שעות היממה ולא רק בשביל לבקש לחם או חלב אלא גם לשבת ולדבר. כמו״כ בכל ליל שבת הנשים יושבות בביתנו ומדברות עד שהבעלים מגיעים מבתי הכנסת, ובאמת אנחנו משתדלים לעזור לכולם בכל מה שצריך.
"ערב שבת פרשת זכור, דופק שכן שגר דלת לידי, ומספר לי שהוא עושה שבת שבע ברכות לאחיו וסדרו דירות לכל משפחה ומשפחה אך הוא לא חישב נכון את כמות האורחים והתברר לו כעת שאין להורים שלו דירה, וקשה להם ללכת ממקום למקום כי הם מבוגרים, וביקש ממני שאסע לשבת למקום אחר ואף ישלם לי ע״ז כסף, בכדי שהוריו ישהו בשבת בדירתי. כפי שהקדמתי, אנחנו נעשה הכל בשביל אחרים וזה היה קל בעבורי, אבל הבעיה היא שגם לי היה שבת אופרוף כי ביום חמישי של אותו שבוע עמדתי לחתן את בתי, וא״כ שבת זכור היתה שבת אופרוף לחתן שלי. אמנם אצלנו מקובל שהמשפחה של הכלה לא נוהגת ללכת לשבת אופרוף אלא להישאר בבית ואם כן לכאורה מה הקושי לצאת מהבית? אבל הענין הוא, שמכיוון שזו השבת האחרונה של הכלה בבית, אז המנהג שלנו היה לעשות כמין שבת פרידה מהכלה ומזמינים את כל האחים הנשואים ואת כל בני המשפחה בכדי לעשות קידוש, לחיים ועוגות – ובדיוק בשבת זו הוא מבקש ממני לעזוב את הדירה. אבל מצד שני יש כאן מצות גדולה לעזור לשכן. בקיצור הוא הכניס אותנו לדילמה גדולה. אמרתי לו שאתייעץ עם בני משפחתי ואחזיר לו תשובה.
״אמרתי לילדיי שיש לשכן שבת שבע ברכות והוא צריך את הדירה. הם הסתכלו על" כמו שנפלתי מהירח, אמנם הם לא אמרו כלום כי הם כבדו, אך פרצופיהם אמרו את הכל. אמרתי להם, שיש לי טיעון אחד ואם הוא לא יתקבל אני אענה לשכן תשובה שלילית, וכך אמרתי להם: 'אילו זה היה קורה לנו, שהייתה לנו שבת שבע ברכות ולשכן היתה שבת אופרוף, האם הייתה לנו אפשרות לחשוב יותר על האופציה הזו, שנמצא מקום אחר עם יותר הנאה לקראת הפרידה מהכלה ועל הדרך להרוויח זכויות קודם החתונה?'.
"זה כבר היה נשמע אחרת לגמרי. אבל עדיין חיכיתי לתגובה שלהם, ואז בתי הכלה אומרת לי שהמשפט האחרון שכנע אותה ואכן עדיף לאסוף זכויות קודם לחתונה ולתת לשכנים את הבית. במאמר המוסגר יש לציין שאנו מחבורת 'אשרי יושבי ביתך' שכולם באים אלינו, אבל אנחנו לא יוצאים כלל מהבית… בקיצור, לבסוף מצאנו בית גדול בישוב אחר, נסענו לשם ובאמת היתה זו שבת מדהימה עם כל החברים והמשפחה, והכל בא על מקומו בשלום, לכאורה.
"הסיפור, מתחיל רק כאן… במוצאי שבת של אותה שבת המדוברת אנו יושבים ומתעסקים בהכנות לחתונה, ואל תשכחו שזו כלה ולא חתן… היינו ערים עד שעה מאוחרת בלילה עד שנרדמנו מעייפות ונכנסנו לישון. באזור השעה שתיים אני שומע צלצול טלפון, לא התייחסתי לזה כי חשבתי שזו טעות. בשעה שתיים וחצי שוב פעם שמעתי צלצול, וקמתי לענות, קודם שהגעתי לטלפון כבר הצלצול הסתיים לו. כשהרמתי את הטלפון אני רואה 10 שיחות שלא נענו, דפדפתי במספרי הטלפון השונים שהיו שם כשאני שואל את עצמי 'מי מחפש אותי בשעת לילה שכזו'. ואז אני מסתכל על המספרים ונעשה לי שחור בעיניים… שני טלפונים מראש המועצה ועוד שני טלפונים משני חברי מועצה, ועוד שני מספרים עם רצף מספרים מיוחד שיש רק
לנבחרי ציבור מקושרים… ומה שהחריד אותי יותר מהכל זה…. שני טלפונים מהמחותן שלי… וזה לא רק נורה אדומה אלא צופר גדול המבשר רעות… צעקתי בקול: "אוי איברוך… מה קורה כאן?!".
אשתי התעוררה מהצעקות ושאלה אותי: "מה קרה?".
"לא יודע", עניתי לה, "אך אני יודע שכולם מחפשים אותי ואיני יודע למה".
"כל בני הבית קמו והסתכלו על" ועל אשתי, היינו נראים חיוורים כסיד וקפואים על מקומנו. הם שאלו אותנו מה קרה אך לא היה מקום לשקר וסיפרנו להם על החיוגים המוזרים של ראש המועצה וחברי המועצה וגם המחותן. הכלה החלה לזעוק, לכולנו היה ברור שקרה משהו.
"אני אתקשר", אמרתי. אך הבנות מיד עצרו אותי. למרות הכל החלטתי להתקשר למחותן שלי ואמרתי לו ישר: "אל תסובב אותי ואל תערבב אותי תגיד לי ישר מה קרה, מה הסיפור?". הוא אומר לי: "תירגע, הכל בסדר". אמרתי לו: "אני לא אירגע, ואני לא אהיה בסדר עד שתגיד לי במה מדובר".
"ואז הוא אומר לי: "הבנתי שאתה צריך להיכנס לבידוד בעקבות חולה קורונה שהתגלה אצלכם ביישוב".
"ברוך השם", אמרתי, "כבר נלחצתי חשבתי כבר איזה אסון קרה". ואז הוא המשיך: "שזה אומר שאתה ואשתך לא יכולים לבוא לחתונה…". על זה לא חשבתי, ואמרתי לו שזו באמת בעיה ונראה מה לעשות.
הוא אומר לי: "זה בסדר, כבר שאלנו רב והוא התיר לנו לדחות את החתונה בשבועיים ואז תוכלו להשתתף".
אמרתי לו: "בשום פנים ואופן, אין מנהגנו לדחות חתונות, החתונה תתקיים כרגיל בלי ההשתתפות שלי ושל רעייתי".
ואז החתן תופס את הטלפון ואומר לי, שזה לא מעניין אותו וכי אם אני ורעייתי לא נגיע לחתונה גם הוא לא יגיע לחתונה… ויגמר הסיפור.
אומר את האמת, שהאכפתיות הזאת היא שגרמה לי לחשוב מעט אחרת, שהכבוד הגדול שהחתן נתן לי שהוא לא יבוא לחתונה בלי ההשתתפות שלי, פשוט ריגש אותי עד דמעות, בכיתי בכי של התרגשות…
התקשרתי לחבר המועצה ורציתי שיסביר לי מה צריך לעשות ומה הם הפרטים. הוא אומר לי שהוא חיפש אותנו כי אנחנו צריכים להיכנס לבידוד. אמרתי לו שאני יודע על כך, אבל אז הוא התחיל לתחקר אותי.
"זה לגבי הבית כנסת", הוא אומר. אני חייב לספר לכם משהו על הבית הכנסת שלנו בישוב. שמו הוא יבית כנסת חסידים-הכנסת אורחים', על שם שכל המגזרים מכל הסוגים באים להתפלל שם, וכך גם אורחים לא צפויים מוצאים את מקומם בבית הכנסת.
"וכעת אמשיך את דברי החבר מועצה: באותה שבת התארח בישוב חולה קורונה מספר 29 כונן מד״א שהתפלל בבית הכנסת הזה, והוא אותו אחד שהדביק גם חצי מטלז סטון… וכיוון שהייתי כמין גבאי שם, הם חשבו שאני קבלתי אותו ולחצתי את ידו ולכן אני צריך להתרחק מהכלה וכן להיכנס – אני ואשתי – לבידוד… ולא רק זה, הם בקשו לדעת פרטים על כל האורחים ששהו בבית הכנסת באותו זמן.
"עצור כאן", אמרתי לו, "קרה לנו נס, השבת, תתפלא לשמוע, אני לא הייתי בבית הכנסת כי מסרתי את הדירה שלי ברגע האחרון לשכן…".
"ושוב ישבנו ובכינו כולם, והפעם בכי של הודאה והתרגשות לבורא עולם, ועל כך שקבלנו תגמול על המעשה האמיץ שעשינו…
"החתונה התקיימה ביום חמישי, בדיוק ביום האחרון שהיה מותר להתחתן עד מאה איש, והיא הייתה שמחה מאוד. תחשבו, אם היינו צריכים לדחות את החתונה בשבועיים היינו צריכים לעבור לעשות לחתונה בבית, על אף שהיא גם הייתה שמחה, אבל זה כבר לא היה אותו דבר….".
[מתוך 'אספרה']