אצבע לספר תורה  מה זה ואיך בוחרים?

על מנת לקרוא בקלות בספר תורה משתמשים במה שנקרא אצבע לקריאה בתורה, היא מקלה על הקורא לעקוב אחר המילים והשורות שהוא קורא.

האצבע נחשבת כלי של תשמיש מצווה משתמשים באצבע זו, כדי להצביע על מה שהקורא בספר תורה קורא בזמן קריאת התורה.

מטרה נוספת של האצבע היא כדי למנוע מהקורא בתורה את הצורך לגעת בקלף של הספר תורה, כי על פי היהדות אסור לגעת בקלף לספר תורה שלא לצורך, אם מפני סיבות טומאה וטהרה, ואם כדי שלא יתקלקל הכתב, מפני ידיהם של העולים או הקוראים בספר תורה.

יכול להימרח הדיו וכדומה, היות שהקלף אינו סופג דיו, דבר העשוי לפסול זמנית את ספר התורה.

אין חובה הלכתית לקרוא עם האצבע לספר תורה, אבל כמו שכתבתי היא מקלה על הקורא והעולה לספר תורה, יש לא מעט בתי כנסת שלא משתמשים כלל באצבע לספר תורה.

וכל אחד ינהג כפי מנהגו בבית הכנסת שלו.

סוגים של יד לספר תורה

ישנם סוגים שונים של אצבעות לספר תורה, יש הקונים יד לספר תורה מכסף או מעץ או משובץ אבנים טובות, הכל לפי היופי והנוחות וההחלטה היא בידך.

רוב מוכרי התיקים לספר תורה מציעים בתור בונוס בחינם את האצבע לספר תורה לכל מי שמזמין תיק.

חשוב לשמור על האצבע שלא תיפול על הרצפה ותשבר, כמו כן כדאי לבחור אצבע מחומר שאינו מחליד.

אין כללים הלכתיים בבחירת האצבע, אבל כמובן שטוב שהאצבע תהיה מותאמת למראה התיק לספר תורה שאתם מזמינים.

כנס למידע על שמעון כהן סופר סתם, טוויטר, פייסבוק, יוטיוב

יד לספר תורה מכסף או מעץ – מה כדאי?

כפי שכתבתי אין עדיפות הלכתית וניתן להזמין מעץ מכסף או מצופה כסף או זהב.

יש הנוהגים לחרוט על האצבע את שמות התורמים או את השמות שעליהם נכתב ספר התורה, כמו לעילוי נשמה ולהצלחה וכולי.

מה שחשוב זה ספר התורה עצמו שיהיה בכשרות ובהידור המתאים על ידי סופר סתם מוסמך עם תעודה בתוקף.

מידע נוסף על   ניתן לקרוא כאן

מתעניינים להזמין ספר תורה ישירות מהסופר – צלצלו 054-8406756

מפת האתר

דבר תורה

כלל ישראל רגילים לשייך את הביטוי ׳אמונה ובטחון׳ לעניינים של פרנסה ובריאות, אולם יהודי מאמין לא יכול להיות כזה, בלי שיקח בחשבון את העיקר – ה״אני מאמין" האחת עשרה: שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו. רבנו מונה סעיף זה בחלק השישי בפרק ד׳, בין העניינים שקשורים לבטחון שהמשגיח על כל העולם, משלם על כל מעשה ומעשה.
אם כך, האם יכול יהודי לבטוח במעשהו הטוב, ולומר: עשיתי כמצוות התורה ועל כן מגיע לי לקבל מתנות וממתקים מהאבא בשמים? התשובה היא: ואין ראוי לבטוח על מעשהו הטוב.

שכר המצוות אינו משולם בעולם הזה, וגם לעולם הבא ישנם כל מיני גדרים ובחינות. כמו שרבנו מלמדנו, שלמעשה, הוא יתברך כבר שילם לנו מזמן! הרבה לפני שהיינו מסוגלים לעשות משהו כבר קיבלנו וקיבלנו וקיבלנו בלי סוף טובות ומתנות, חסדים ורחמים לאין קץ. האמת היא שאפילו אם נקיים מצוות כל ימינו ונרבה בהם כחול אשר על שפת הים, לא נוכל לשלם על טובה אחת שהבורא ית׳ מתחסד עמנו. המצוה, כמעשה לעצמו, אינה מספיקה כדי שנקבל עליה שכר. הרי כבר קבלנו הון תועפות של מתנות.

צריך להוסיף לה עוד משהו, כדי שנוכל להיות רגועים שה׳אני מאמין שהבורא ית׳ גומל טוב לשומרי מצוותיו׳ יוכל להתקיים. המשהו הזה הוא הודאה לבורא עולם. אך יטרח וישתדל בהודאה לטובות הבורא התמידות עליו.

דוד המלך משבח בהלל הגדול 26 פעמים "כי לעולם חסדו״ – שחסדו לא נפסק לעולם. אנחנו מוקפים בחסדי הבורא ובנפלאותיו עמנו, באופן תמידי באיכות ובכמות שאי אפשר לשער, וכיצד אנחנו מודים לו? אומרים תודה שלוש פעמים ביום ב׳מודים׳ ובברכות. לכאורה היה לנו להודות לבורא כל הזמן ממש, כמו שאמרו "כל הנשמה תהלל קה״ – על כל נשימה ונשימה!

כאשר אדם מקבל טובה מחברו, הוא מתמלא ברגש אנושי של תודה. בכל השפות יש מילה שמשמעותה תודה. כשמקבלים טובה קטנה די לומר ׳תודה׳. כשהטובה יותר גדולה אומרים
׳תודה רבה׳, וכשהטובה עצומה ממש, שהחבר הציל את חייו, אזי ממש יוצאים מהכלים. לא דומה מתנה של מאה שקל למתנה של מאה אלף שקל. כשהטובה היא מעל ומעבר, גם ההודיה היא מעל ומעבר.

כותבים מכתב תודה מכל הלב, מוסיפים מתנה מיוחדת, ולא מסתפקים בהודיה על ידי שליח, אלא האדם שנהנה מהטובה נוסע בעצמו להודות ולהביע את הערכתו והוקרתו, כל אחד כפי השגותיו. כלפי הקב״ה לא די לומר ׳תודה׳. זה חשוב מאד, אבל צריך גם מעשה, והמעשה הוא המצוות שאנחנו מקיימים.

כל מצוה מביעה את תודתנו העצומה לבורא. בזה אנחנו מראים בצורה מעשית כי אנחנו שמחים ומרוצים מטובותיו. אנו באים בכוח שה׳ נתן לנו, בכל המאמץ וההתלהבות – להודות לו.

כאשר נכניס בכל מצוה את הכוונה של ההודאה, או אז נוכל גם לבטוח כי הגמול על המצוות בא יבוא כמו שרבנו אומר: יבטח על האלקים – בענין השכר על המצוות – אחר ההשתדלות לפרוע הודאת הבורא על גודל טובתו עמנו.
לכאורה היינו צריכים להודות כל היום. לכן תקנו חכמים לומר מיד בבקר "מודה אני לפניך". התעוררנו? אנחנו נושמים? מודה אני! בזאת אנו מוסרים מודעה כי אנחנו מודים על כל נשימה ונשימה, ואכן מהודאה זו נמשך חסד עליון על כל היום.

אחרי שזכינו לעמוד על עומדנו ולעבור את כל התהליך עד ההודאה של ׳מודים׳ בשחרית כבר יש לנו הרבה מאד על מה להודות. עומד יהודי ומודה בכל ליבו. הוא חושב שזה המקסימום, והנה מגיעים לו עוד ועוד חסדים, כך שבתפילת מנחה כבר יש לו עוד מתנות רבות ועצומות להודות עליהן, וככה גם בערבית.

כשמודים להשם יתברך בקביעות, הוא בפירעון תשלום על המתנות הנפלאות שהוא מיטיב עמנו, ומגיעים לתחושה שהחיים הם לא שגרה קבועה שמתמשכת, אלא שאנחנו כל הזמן מקבלים, והחיים מלאים וגדושים בכל טוב. זאת היא הרגשה נפלאה ומיוחדת. הודו לשם כי טוב – כי לעולם חסדו.
(מתוך שיעור 196 בשער הבטחון)